המלצה של פרופ' יורם מיטל לספר נווה שלום, רבני מצרים וחכמיה

על הספר

קיימת משום מה סברה מוטעית בישראל, שליהדות מצרים לא היו רבנים מי-יודע-מה.

לא נדבר כאן על הרב משה בן-מימון וצאצאיו, סעדיה גאון אל-פאיומי (כי נולד בפאיום במצרים), ועוד – אלא ברבני מצרים האחרונים, שלימדו בה תורה, גמרא, קבלה - וכתבו ספרות תורנית חשובה. אלה שנולדו במצרים והיו לרבנים ראשיים מדור לדור, ואלה שהגיעו מאוחר יותר מהאימפריה העות'מנית (ששלטה במצרים), או רבנים שהגיעו למצרים כארץ מעבר בדרכם לארץ ישראל, ונשארו לגור בה לצמיתות – בעיקר בגלל הרוח של למידה תורנית, ששררה לאורך שנים על גדות הנילוס.

מאמצע המאה ה-19 ועד 1950 חיו במצרים עשרות רבנים ומשמשים בקודש שלא פורסם עליהם כלום, כאשר דווקא בשנים אלו פרחו ושגשגו חיים יהודיים במצרים כולה. הספר "רבני מצרים וחכמיה" בא למלא את החסר, והוא כולל למעלה מ-200 רבנים שכיהנו בקהיר, באלכסנדריה ובערי השדה – ועל פועלם במשך 250 שנה האחרונות.

בתחילת המאה ה-20, הרב רפאל בן שמעון - רב ראשי במצרים למשך 30 שנה (והוא יליד מרוקו שגדל בירושלים), אמנם חיבר ספר ביוגרפי קצר מאד על חייהם ופועלם של הרבנים שחיו ופעלו בקהיר, מזמן הרמב"ם ועד הרב האחרון לפניו הרב חיים שבתי טאראגאנו ז״ל. (אודות הרב רפאל בן-שמעון: בעמוד 234 בספר)

גם הרב שלמה חזן, רבה הראשי של אלכסנדריה, כתב גם הוא באותה עת את ספר ההמשך לספר "שם הגדולים" של הרב חיים אזולאי (החידא), ובו מופיעים בקצרה חלק מרבני אלכסנדריה.

אך דא עקא, ההיסטוריה התורנית התוססת במצרים במשך 150 שנה, ורבניה ומקובליה של מצרים בכל אותה עת, נותרו בחשיכה.

הספר "נוה שלום – רבני מצרים האחרונים וחכמיה" בא למלא את החסר
זהו פרי עטו של הרב אברהם דיין, אשר חקר את הנושא במשך 5 שנים רצופות.

מלבד משפחות הרבנים ילידי מצרים שכיהנו מאב לבן, כמו משפחת מניר (500 שנה במצרים), משפחת נפוסי (5 דורות של רבנים במצרים), ומשפחת ישראל, רבני מצרים רבים הגיעו ממרוקו, מתימן, מחלב, מירושלים, ועוד. חלקם הגיעו למצרים בדרכם לארץ-ישראל, אך ראו כי טוב ונשארו לגור ולכהן במצרים כרבנים. בעיקר כי ראו את פריחתם של לימודי התורה בישיבות הרבות והשוקקות חיים, לימודי הגמרא, הקבלה ועוד – שגם שימשו להם השראה לכתיבה תורנית חשובה.

היו במצרים גם רבנים ממוצא אשכנזי, שהייתה להם קהילה נפרדת עם 2 בתי כנסת גדולים לעדה האשכנזית. מצרים היא למעשה הארץ הערבית היחידה שבה חיו זה לצד זה שתי הקהילות: הספרדית והאשכנזית. זאת מלבד העדה הקראית, שהייתה משמעותית בקהיר. היו במצרים גם רבנים ממוצא תימני ואף ממוצא עדני. הרבנות בקהיר מימנה רבנים בסודאן.

בין הרבנים שעברו במצרים והשאירו חותם יהודי גדול
הרב חיים נאה ז״ל שהיה פוסק אשכנזי ונאלץ לרדת מארץ-ישראל למצרים בשנות מלחמת העולם הראשונה, יחד עם כ-11,000 יהודים שגורשו והגיעו כפליטים לאלכסנדריה. כתב במצרים את הספר "שנות חיים" הלכות לספרדים החיים במצרים. (אודות הרב חיים נאה: בעמוד 97 בספר).

יחד עימו ירד למצרים הרב עזרא עטיה ז״ל שהיה נער צעיר והחל ללמד תורה והוא הראשון שפתח פתח ללימוד גמרא לכל דורש והקים את ישיבת כתר תורה בשכונת היהודים וזה שנתן את האפשרות להקים את הישיבה המפורסמת בכל מצרים חברת "אהבה ואחוה" בקהיר שהייתה בראשות הרב אהרון שוויכה ז״ל ושם לימדו הרב עובדיה יוסף והרב סעדיא מניר ז״ל. (אודות הרב עזרא עטיה: בעמוד 222 בספר)

בולט במיוחד הרב חיים נחום אפנדי, רבה של קהיר ושל מצרים כולה, החל משנת 1925 עד לפטירתו בשנת 1960. היה חוקר קהילות ישראל ובעיקר קהילות המזרח. היה בן בית בבית המלוכה, נתמנה כחבר מועצת המחוקקים בממשלת מצרים, וחבר האקדמיה ללשון הערבית במצרים. היה הרב הראשון שזכה לבקר את יהודי אתיופיה, שלא נודע עליהם באותה תקופה. סיייע ליהודים רבים לצאת את מצרים ללא פגע בעת ההתנכלויות נגד יהודים במצרים. (אודות הרב חיים נחום אפנדי: בעמוד 99 בספר)

הרבנים בערי הדלתה וערי הספר במצרים
היו גם רבנים בקהילות קטנות כמו בעיר פורט סעיד שליד תעלת סואץ, טנטא, דמנהור, זאגזיג ועוד, אשר עשו רבות למען היהדות ודאגו לשחיטה כשרה, למול את ילדי ישראל ואף ללמד תורה.

הרבה מן הרבנים זכו ועלו לארץ ישראל לפני או אחרי קום המדינה. הקימו כאן ישיבות חשובות ובתי-כנסת, והמשיכו לעשות חיל בלימודי יהדות והעברת המסורת הספרדית העתיקה כפי שקיבלו הם, יהדות אמיתית שלא היה בה רדיפת ממון או כבוד ואחד מהם היה הרב משה מואיז ונטורה ז״ל שהיה רבה של אלכסנדריה וגורש ממצרים בשנת 1949 כיון שלא רצה לחתום על הצהרה נגד מדיניות מדינת ישראל שזה עתה קמה.. הרב ונטורה הגיע לארץ והיה בעיקר מלמד ילדים בבתי הספר, בהתחלה בבאר שבע ואחר כך בתל אביב. היה אמור להיות רבה הראשי הספרדי של תל אביב. (אודות הרב משה מואיז ונטורה: בעמוד 182 בספר)

כל זה ועוד הרבה מופיע בספר נוה שלום שהוא בעצם ספר המשך ביוגרפי על חיי הרבנים במצרים ב-250 שנה האחרונות. הספר קיבל את ברכתו של הגאון רבי יצחק יוסף - הראשון לציון, והרב הראשי לישראל.

אודות המחבר
הרב אברהם דיין הוא יליד תל אביב תשל״ו (1977), בן להורים יוצאי קהיר, מצרים. הוא נשוי לריטה, ילידת אלכסנדריה, ואב לשניים.

למד בישיבות בבני ברק והשלים סדר לימודי רבנות, סופר סת״ם ושחיטה.

הרב דיין שימש כחמש שנים כרב לא תושב וגם כרב תושב של קהילת אלכסנדריה, מצרים; שימש כסגן ומ"מ הרב הראשי בוונציה, איטליה 13 שנים, ושנה כרב ראשי במקום. לאחרונה נבחר כרב ראשי של קהילת ליוורנו, באיטליה.

חיבוריו של הרב דיין
עלון תורני, במשך ארבע שנים, שהופץ באלפי עותקים בכמה ערים בארץ. חיבר את "מגילת פורים מצרים" - 1997. חיבר את הספר "מי מנוחות" – הליכות ומנהגי קהילת ויניציאה בעברית ובאיטלקית (הוצאת הסוכנות היהודית, תש"ע, 2010).

הוציא לאור מחדש
ספר "לקט שכחה" שחיבר הרב מסעוד בנימין ז״ל מקהיר (הוצאה פרטית, תש״ס, 2000). ספר חק נתן שחיבר הרב נתן עמרם ז״ל מאלכסנדריה (הוצאה פרטית, תשס"ז, 2007).

10 עמודים ראשונים של הספר "נווה שלום"