הספר קיים גם בשפה האנגלית.

מחיר הספר, כולל משלוח בדואר רשום לכל כתובת בישראל:
46 שקלים.

יש לשלוח צ'ק שלך, לפקודת "כנס הפקות" לכתובת להלן, כולל כתובתך ושם הספר:
אל:
כנס הפקות
ת.ד. 21244,
תל-אביב 6121201

ניתן גם לרכוש בצומת ספרים ב- 58 ₪.

תוכן הספר

ספר זה מביא לא רק מאה חמשים שנות היסטוריה של יהדות פורחת ומשגשגת על גדות הנילוס,
אלא גם הנסיבות ההיסטוריות והגורמים החברתיים שאפשרו את הפריחה של הקהילה היהודית במצרים – עד לחיסולה האתני במחצית השנייה של המאה העשרים.

תור הזהב של יהודי מצרים בעת החדשה, המובא בספר זה, השפיע לא מעט על התמיכה של ממשלת מצרים בהצהרת בלפור וברעיון הציוני, עד לתהפוכות ההיסטוריה שהביאו לסכסוך הישראלי ערבי.
בראייה לעתיד, האופציה הים-תיכונית, המשלבת וממזגת בין תרבויות מזרח ומערב – שהיתה גורם מרכזי לדו-קיום ולפריחה האדירה של מצרים ויהודיה עד למחצית המאה העשרים – נבחנת אף היא כאן כאפשרות לפתיחת צוהר אל עתיד טוב יותר במזרח התיכון של ימינו ולאיחוד בין עמי האזור.
הקונצפט אינו חדש. עוד בשנת 1908, דוד בן-גוריון וידידו יצחק בן-צבי - לימים נשיא המדינה - הטיפו להשתלבות היהודים בקהילייה העות'מאנית ששלטה אז באזור. בשנת 1939, בן-גוריון הצהיר שוב: "מדינה יהודית שתוקם תסכים ותרצה להיות שייכת לקונפדרציה מזרח-תיכונית עתידית". במילניום השלישי, כאשר אירופה "הבוערת" של מלחמת העולם הראשונה והשנייה מתאחדת לקהילייה אחת, חזונו של דוד בן-גוריון אינו דבר הזוי.

בחקר זה, מובאים גם ההיבטים החברתיים השונים של יהדות זו בנושא דת, תרבות הפנאי ומעמד האישה, אשר טרם נחקרו דיים. חברה ליברלית ורב תרבותית מחד, אך מסורתית ורבת פעלים מאידך.

תגובות של אנשי אקדמיה על הספר:
מאת: פרופ' אייל זיסר,
ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה,
אוניברסיטת תל-אביב:
לבנה,
קיבלתי בתודה ובהתרגשות רבה את ספרך תור הזהב של יהודי מצרים בעת החדשה, והאופציה הים תיכונית לאיחוד בין עמי האזור.
מכל שורה בספר ניכר עד כמה הנושא חשוב לך ועד כמה את חשה עצמך מחויבת ומעורבת, ובעיקר, עד כמה את חיה וחווה אותו עדיין.
קראתי את הספר בעניין רב ואני מוצא שהוא מצליח לשטוח בפני הקורא תמונה של חיים דינאמיים ומלאי חיוניות של קהילה יהודית פורחת ומשגשגת. חיים, שבאו אל סיומם באופן טרגי בצילו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ושמא כבר לפניו.
אני מבקש לעודד אותך להמשיך במפעל החשוב הזה ומצפה לספרים ומחקרים נוספים פרי עטך.

מאת: פרופ' שמעון שמיר,
אוניברסיטת תל-אביב:
לבנה יקרה,
זה עתה התפניתי לקרוא בספרך החדש "תור הזהב של יהודי מצרים".
אני חש צורך לברך אותך על הצורה היפה והמעניינת שבה סיכמת נושאים מקיפים ומורכבים. אוסף התמונות שצירפת הוא מאיר עיניים...
ברכותיי לך על יצירה זו, כמו על כל מפעלותייך.

מאת: פרופ' איתמר רבינוביץ' – נשיא אוניברסיטת תל-אביב:
ללבנה זמיר,
תודה על ספרך החשוב, וברכות מקרב לב על פרסומו.

מאת: ד"ר יוסי אמיתי,
המחלקה ללימודי המזה"ת – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
שלום רב לך, לבנה.
מבט חטוף על הנושאים שספרך עוסק בהם מבטיח ספר מעניין ונושאים שחשוב להתוודע אליהם, לא רק ביחס לעבר, אלא אף ביחס לעתיד. בימים הקרובים אתפנה לקריאת הספר, אשר אין ספק שהוא מקיף נושאים הקרובים ללבי ולעיסוקי האקדמי. יישר כוחך !
---------------------------------------

המלצה של ד"ר אסתי וובמן, אוניברסיטת תל-אביב, לקבלת הפרס

תור הזהב של יהודי מצרים בעת החדשה - שיצא לאור בפעם הראשונה ב-2008 ועתה במהדורה חדשה מורחבת, הינו מחקר תמציתי שבא למלא חלל גדול של חוסר במחקר ובמידע בעברית על הקהילה היהודית במצרים - אחת הקהילות היהודיות ההטרוגניות והחשובות במזרח התיכון הערבי. ביד בוטחת ומתוך הכרות אישית ושנים של התמסרות בלתי נלאית למאמץ שימור סיפורה של הקהילה, התפתחותה מאז המאה ה-19 ושגשוגה במחצית הראשונה של המאה ה-20, זמיר מעלה את ציוני הדרך המרכזיים ומתמודדת עם הבעיות הקשות שהתעוררו בעקבות הקצנה לאומנית והסכסוך עם ישראל שהובילו לחיסולה של הקהילה.

יהודי מצרים, כאחיהם במרכזים אחרים במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאיראן, גורשו בעקבות מלחמת סיני ב-1956 ומלחמת ששת הימים ב-1967, והפכו לפליטים. הם השאירו מאחור רכוש גדול שהולאם או נלקח על ידי שכניהם. מודעת לוויכוח ביחס למעמדם של היהודים בבואם לישראל – פליטים? ציונים? עולים מרצון? מגורשים?, לבנה זמיר נוקטת עמדה ברורה ורואה בחיסולן של הקהילות היהודיות "נכבה של הפליטים היהודים מארצות ערב", ומוכיחה זאת בנתונים ובסיפורים אישיים. במחקרה, היא אף הוסיפה פרק על הרכוש היהודי הציבורי והפרטי במצרים, תוך פירוט רשימה של בתי-הספר, מוסדות קהילתיים ובתי כנסת ב-1948 ערב הצטרפותה של מצרים למלחמה נגד ישראל. נתוניה נסמכים על ספרות של יהודים שהתפרסמה במצרים לפני 1948, ועל מחקר שטח שערכה לפני ארבע שנים בקרב 600 יוצאי מצרים, שנענו לשאלון שחיברה ושלחה אליהם. אבל זמיר גם מתארת את החיים הכלכליים, התרבותיים והחברתיים המגוונים של הקהילה כשהיו בשיא שגשוגם שהשאירו את רישומם על המדינה והחברה כולה.
ספרה של זמיר כתוב בשפה קולחת, משולב בתמונות ובעדויות רבות, המדגישות לא רק את היותה כותבת מתוך מעורבות אלא גם מתוך אהבה גדולה למושא מחקרה, שהיא אולי גם ביטוי לגעגועים למה שהיה ואיננו עוד. ספרה של זמיר הוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה.
ד"ר אסתר ובמן, אוניברסיטת תל אביב